כח הרצון, מה שעומד בפניו, ונייקי

"אין דבר העומד בפני הרצון" אומר הפתגם הפופולרי, ואנו רגילים לחשוב על כך כעל עובדה.
אבל האמת העצובה היא, שזה לא מדוייק, בלשון המעטה.
האמת היא, שדווקא יש משהו שעומד בפני הרצון (אחרת לכולנו היה כל מה שאנחנו רוצים), והחלק העצוב הוא, שבעצם זה שאנחנו מקבלים את הפתגם הזה כאמת, אנחנו מונעים מעצמנו להגשים את רצוננו.
כי הדבר הראשון, והעיקרי, שעומד בפני הרצון שלנו הוא… האמונות שלנו לגבי מה אנחנו יכולים, מה "מגיע" לנו, מה אנחנו "שווים", מה "מציאותי" ועוד ועוד.

לדוגמא, נניח שאני רוצה להכפיל את השכר שלי. המחשבה הראשונה שעולה לי בראש שניה אחרי המחשבה שזה מה שאני רוצה היא "טוב, להכפיל זה לא ריאלי. במקום זה אסתפק ב-10% תוספת."
ככה, בשניה, אני מוחק בעצמי 90% ממה שרציתי. עכשיו אני כבר לא רוצה הכפלה, אלא תוספת צנועה. לעצמי אני מספר שאני רוצה להכפיל את השכר, אבל התת-מודע שלי יודע מה באמת אני רוצה.

עוד דוגמא: נניח שאני רוצה לרדת במשקל. שוב, כאדם אינטליגנטי אני יודע שעודף משקל הוא לא בריא, אני רוצה להראות טוב יותר, אני מתבאס מכך שהמכנסיים כבר לא נסגרים עלי… באמת, אני מוצא הרבה סיבות לרצות לרדת במשקל, ובאמת רוצה בכך. אבל מה? השבוע אנחנו מוזמנים לחתונה, ואני לא רוקד, אז מה כבר יש לי לעשות שם חוץ מלאכול? נתחיל בשבוע הבא. אבל בשבוע הבא אנחנו נפגשים עם חברים. במסעדה. וחוץ מזה, כשאני אוכל צהריים, ברור שבאותו כסף עדיף להזמין עסקית ולא להסתפק במנה עיקרית בלבד, לא? והדיאטה נדחית ונדחית, עד שנשכחת (עד הפעם הבאה, כמובן).

ודוגמא אחרונה, באותו עניין: נניח שהשלמתי עם זה ש"אי אפשר" לעשות דיאטה, והגעתי למסקנה שאעשה ספורט במקום. כל בוקר. אבל אז, אני הולך לישון מאוחר ואין לי כח לקום מוקדם. אז אני מחליט לעשות ספורט בערב, במקום. אבל כשאני חוזר מהעבודה, למי בכלל יש כח לעשות משהו? ואם אני הולך לישון מוקדם, ועובד בעבודה לא מעייפת, אז קר מדי, או חם מדי, או שיורד גשם, או… לא צריך יותר מדי תירוצים. מספיק אחד ביום.

אז מה, אין מה לעשות?
יש ויש. צריך להפנים שזה פשוט לא נכון שאין דבר העומד בפני הרצון, ושלרצות זה פשוט לא מספיק.
לפתגם צריך להוסיף מילה אחת, שהופך אותו לנכון: פעולה. אין דבר העומד בפני הרצון *והפעולה*.
כי אם תחליטו להכפיל את השכר ותפעלו בנחישות להשיג את מטרתכם, תשיגו אותה. ואם תחליטו שאתם מפחיתים את כמויות האוכל השמן והמשקאות המוגזים שאתם צורכים, תרדו במשקל, ואם תחליטו שאתם מתחילים לעשות ספורט – חצי שעה ביום, לא חשוב מה: ריצה, הליכה, ריקודים, פילאטיס, שחיה – אז יהיה לכם הגוף שאתם רוצים.

כי כח הרצון לבדו משול למנוע של מכונית בלי גלגלים. זה יכול להיות מנוע של פרארי, ועדיין, בלי גלגלים הפרארי הזאת לא תיסע לשום מקום. סובארו עם גלגלים תגיע הרבה יותר רחוק מפרארי בלי.
ובעצם, תוך כדי קריאה (כותב טוב קורא שוב ושוב את מה שהוא כותב), אני מבין שזו הבעיה של רובנו – שאנחנו נוקטים פעולות, אבל בלי לרתום אליהן את מלוא כח הרצון. אנחנו פשוט לא מעזים לרצות "יותר".

אולי הדוגמא הטובה ביותר שממחישה איך משיגים יעדים, איך מתעלמים ממכשולים, איך לא נותנים לכלום לעמוד בפניכם, דוגמא שכולכם מכירים, היא סיפורה של עמית קדוש ומאבקה של משפחתה על חייה. יש בסיפור הזה שני דברים ענקיים: האחד, כמובן, הוא החלמתה של עמית כנגד כל הסיכויים. אבל השני הוא איך משפחה ממוצעת מצליחה לגייס מדינה שלמה למלחמה הפרטית שלה – ומנצחת. אני זוכר עדיין את היום בו הלכנו, כל המשפחה, לבצע את בדיקת הדם כדי לאתר תורם עבור עמית, ואת התורים הארוכים שהשתרכו, של עוד אנשים כמונו שנרתמו לטובתה של ילדה שלא הכירו.

נחזור לכותרת: " כח הרצון, מה שעומד בפניו, ונייקי". הסיסמא של נייקי, כבר הרבה שנים, היא "Just do it", וזה מה שאני מציע לכם: קחו את הפתגם על כח הרצון, תוסיפו לו את הסיסמא של נייקי, ותשיגו כל מה שתרצו. כי זאת הפעולה, העשייה, שמביאה תוצאות, ולא הרצון.

בפעם הבאה (זהירות, ספויילר): כמה מילים על איך משיגים יעדים גדולים.

נשלח ב כמה מלים על... עם התגית: , ,